מה זה סגירת תיק בחוסר ראיות, בחוסר אשמה או בחוסר עניין לציבור?

כשהמשטרה או התביעה מחליטות לא להגיש כתב אישום, התיק נסגר ונקבעת לו עילה (סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי). חוסר אשמה: הסבירות שביצעתם עבירה נמוכה, והתיק לא נרשם כלל. חוסר ראיות: אין די ראיות לכתב אישום. היעדר עניין לציבור: יש ראיות, אבל נסיבות המקרה או נסיבותיכם לא מצדיקות הליך פלילי. חוסר ראיות היא העילה הנפוצה ביותר.

ההבדל בין העילות הוא הרישום. תיק שנסגר בחוסר ראיות או בהיעדר עניין לציבור נשאר ברישום המשטרתי של תיקים סגורים (סעיף 27 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים). זה לא רישום פלילי, ומעסיק רגיל לא רואה אותו, אבל המשטרה וגופים ביטחוניים כן, והוא עלול להשפיע על רישיון נשק, גיוס או תפקידים רגישים. קצין משטרה בכיר רשאי לבטל רישום כזה, וחלק מהרישומים נמחקים מעצמם אחרי שנים.

ההחלטה על העילה היא של התביעה, אבל היא אינה סופית. אפשר לבקש שינוי עילה לחוסר אשמה, ועל סירוב יש ערר לגורם הבכיר יותר (סעיף 64). גם מתלונן רשאי לערור על עצם הסגירה, תוך 60 יום. לפעמים הדרך הנכונה היא לפנות בכתב ולבקש סגירה עוד לפני שההחלטה התקבלה, במקום להמתין לה.

מה עורך דין עושה: עוקב אחרי התיק, פונה לתביעה בבקשה מנומקת לסגור, ואחרי הסגירה בודק את העילה שנרשמה ומבקש לשנותה. בקשה לשינוי עילה היא חלק מהעבודה, לא תוספת.

מקור בחוק: חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב-1982, סעיפים 62 ו-64; חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט-2019, סעיפים 27 ו-33